גרים - ואעשך לגוי גדול

ואעשך לגוי גדול יב ב

ואמנם ראוי לדקדק אחר שגוי גדול הוא סוד ס' רבוא, למה לאברהם נאמר שבא"י יהיה לגוי גדול, וליעקב נאמר כי לגוי גדול אשימך שם,

ולההיא דאתמר בזוהר פרשת בחוקותי כי גלות מצרים היה לסבת עון וגונב איש ומכרו, ניחא, כי אם זכו היו גוי גדול בארץ, לא זכו היו גוי גדול במצרים, כי כל מתנותיו ית' הם על תנאי,

אמנם קשה לי בהא, כי קודם העון נאמר לאברהם: ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו', ודוחק לומר כי גר יהיה זרעך, לעון המכירה, כי בידיעתו ית' הוקשה אח"כ ענין הבחירה, כ״ש אחר הגזרה ממש,

ובשלמא שיראה אברהם הגלות במראה הנבואה, כענין דור חורבן בית המקדש, לא קשה טובא, אמנם ממש היות קב"ה גוזר אומר על העון אשר לא נעשה, ושתקדם הגזרה אל העון קשה ודאי בזולת זה,

אל גלות מצרים לנו טעם נכון כדפרשתי בספר פרדס רמונים בשער השערים, ולההוא טעמא לא תלי בהכי, אלא אדרבה בההיא טעמא אי אפשר היותם גוי גדול אלא במצרים, ששם נצטרפו כל הדורות הקודמין, ונצוצות קדושות נאספו אל מקורם הטהור עד שס' רבוא שהיו מפוזרים כמים הנגרים ארצה, בסוד הגלגול, נאספו אל מקום הקדש, ויצאו ישראל א' מחמשים, או א' מחמש מאות וכו', כדפירשו רז״ל בפסוק וחמושים עלו בני ישראל,

והנה אסיפת האור הקדוש ונשמות המפוזרים, אי אפשר אם לא בתוך החיצונים, כענין נשמת דוד ברות, בחוץ וכענין נעמה עם רחבעם, וכענין שאר גירי הצדק,

אמנם א"כ למה נאמר לאברהם ואעשך לגוי גדול, והנה יש עוד לדקדק בענין זה שנשמת י"ב שבטים יצאו חוצה לארץ, ואף בנימין היה עבורו בחוצה לארץ, והנשמה עניינה בעבור ודאי בתוך מ' יום, כדפירש בזוהר, ויתבאר במקומו ב"ה,

וע' נפש היו בא"י קצתם או כולם חוץ ממנשה ואפרים וי״ב שבטים וס' רבוא היו במצרים ואברהם נולד חוצה לארץ, ונכנס וחזר ויצא ומת חוצה ונכנס ומת בה, ויצחק נולד בארץ ולא יצא ובה מת, ויעקב נולד בה ויצא וחזר ונכנס וחזר יצא ומת חוצה, ודברים אלו הם קשים ודאי היות בלי סדר ח"ו.

ואולם נאמר, כי אדם הראשון, אם זכה היה ראוי שיוליד בן א' בג״ע לבד, ואותו הבן היתה נשמת יעקב, וזהו סוד ויולד כדמותו כצלמו, ואמרו רז״ל שופריה דאדם שופריה דיעקב, דהיינו ישראל עלה במחשבה, כי מחשבה חכמה, וישראל תפארת, נאצל משם, אמנם אדם קלקל וגורש מג״ע והוליד חוצה, והעולמות הולכים ומתקלקלים, עד שבא אברהם.

ושם היה נתקלקל המעין, מפני שמימיו חוצה, וקלקול גדול יותר מכולם היה בזמן דור הפלגה, מפני שחזר האור להיות נתקן קצת בנח, והיינו אדם הראשון, נתקן זה ממה שקלקל זה, בסוד התיבה, כדפירש בזוהר בפרשת נח, והוליד ג' בנים שם חם ויפת, שהיו במקום אברהם יצחק ויעקב, ותיבה ונח היינו סוד מערת המכפלה, אדם וחוה, היינו נח ואשתו, אברהם ושרה, שם ואשתו, יצחק ורבקה, חם ואשתו, יעקב ולאה, יפת ואשתו,

אמנם נתקלקל הדבר והולידו חוץ, ע' נפש חיצוניים, ולא ע' נפש פנימיים, והיה הקלקול, כי מן הדין להוליד נח עוד בן ד', בסוד דוד רגל רביעי למרכבה, וסרסו חם, ונתלבש מקליפות מצד הגבורה, המשפעת בחיצונים, ונתקלקלו הדורות בסוד הבקעה, וע' נפש נעשו ע' אומות אל השרים החיצונים, ושם בשנער באור כשדים, היא הבקעה, היא בבל, הכל ענין א', תהום פתות ורעמסס, ראשון ראשון נבלע נוקבא דתהומא רבא, שם נשקע הכל ונאבד,

הוצרך להיות אור הקדושה זורח משם, והתחיל אברהם באורו לזרוח, והקליפה נתחזקה כלפי הקדושה, והשליך נמרוד לאברהם לכבשן האש, הפך לצלם תשרפון באש, כענין אש חרבן בית המקדש, שהשליכה השפחה בישא והב"ה הצילו, בסוד ״עת אשר שלט האדם באדם לרע לו״ לרע לו, דאדם בליעל איש און ,לכך אברהם יצא מכלל הקליפות אל הקדושה, ונכנס מדרגה ראשונה, במלכות, בסוד מעשיו ומילתו, כדפירש בזוהר, ואז יצא הוא בסוד שם, והיינו ויקרא שם בשם ה', ודאי שם ואדם להיות שלא זכה תרח אל המדרגה הזאת, כענין נח ,להיתגלגל ממש אדם בג' בניו אברהם יצחק ויעקב, כדפירש בתיקונים, והוליד בארץ ,במקום הקדושה.

חם כי שם מקומו, שהוא אבי כנען שראה את ערות אביו, וקיימא לן ומכה אביו מות יומת, לכך נהרג יצחק בעקידה, ועכ"ז כמה טרחות טרח יעקב בברכות,

אח"כ יצא יעקב דהיינו יפת, דכתיב ביה ״יפת אלהים וישכון באהלי שם״ וכתיב ביעקב ״איש תם יושב אהלים״ באהל שם ועבר, וכן ג"כ אהלה בבית לבן שבא משם, ושם זכה לשתי אהלים, אהל לאה ואהל רחל, ושתי אהלי השפחות, והם אהלי שם ודאי,

והרי שלשה אלה בני נח כדפירשתי ובודאי בהם נתקן אדם הראשון עתה מאלה נפצה כל הארץ העליונה ויעקב בן אדם ודאי כדפירשתי לעיל, יצא להכניס מה שקלקל חם אחיו, ולכן חזר לחוץ, ושם קבץ שבטי י"ה עדות לישראל, והם "ב נשמות נציצות קדושות, היו משוקעות בקליפות, ולכך הלך בבית לבן הארמי, מקום הרשע לאסוף המשפט,

ואלולי שנשא ב' אחיות אי אפשר להוציאם ממקומם, והעד על זה רות ונעמה, שאם לא היו בנות לוט, מזדקקות עם אביהן, לא יצאו מעולם,

והטעם, כי העריות וכיוצא, הם מקומות שהקליפות שולחות נטיעות נציצות נשמתם כענין ממזרים וכיוצא, ולולי היו ביאתם דרך עבירה, מעולם לא היו אותם הקליפות שולחות אותם הנציצות שם, אלא ע"י המעשה ההוא, בערמה, אותם נשמות נמשכות שם דרך מקורם, שהם משוקעות עשוקות ביד הקליפות, ומעשה יהודה ותמר, יוכיח, שאלמלא כך לא היו פרץ וזרח יוצאים לעולם, מפני רעת ער ואונן שנכנסו בחיצונים, ואם לא תאמר כן, למה גלגל השם הדבר באיסור, וכי הקצור קצרה יד הנבואה לגלות, היאך שישא יהודה תמר שמותרת היתה לו ביבום, והראיה שלא שרפה אחר שידע שממנו היתה, ולא הרחיקום ח״ו ממשפחת ישראל,

ועוד יש אומר, ולא יסף ולא פסק, שכנסה בתוך ביתו, אלא ודאי שהיה גלוי לפניו, אם לא יתעוות הדרך, לא יצא הדבר לאור, מפני הטעם הנזכר, וכן ענין דוד ברות, מצד עמון ומואב,

וע"ד זה ממש השבטים באחיות, עם היות יעקב אבינו יודע כל התורה כולה ומה' היתה לו עקבת לבן להשיאו אחיות, וע"כ נכנס לארץ, ושם "ב שבטים קדושים השלימו ע' נפש, ע' ענפים קדושים מהם בארץ, כפי מקום שהיו בו מהם חוצה, כפי מקום שהיו בו, אמנם להיות מתגדל והולך מע' נפש ועד ס' רבוא, לא היה אפשר אם לא בתוך כור הברזל, בעוני מצרים, ושם הוציאום, מתוך קליפותם נקיים וזכים וברים, ולא נשאר חלק אל החיצונים בקדושה כלל, לא מעט ולא הרבה, ולא נשמות חוצה כלל, ופרעה שהיה התנין הגדול, נחש, בריח שקלקל בתחילה חזר עתה לקלקלם בחומר ובלבנים, להשליט הקליפה עליהם, בפיתום פי תהומא רבא, מקום הקליפות, וכן רעמסס רע ומר ,ודאי שהיו נמס והולך וישראל נכנסים תחת יד ורשות הרעים, עד שהוציאום,

והנה עתה לסיבה זו נאמר ליעקב כי לגוי גדול אשימך שם, כי אי אפשר להיות גוי גדול אלא שם, ומה שנאמר לאברהם ואעשך לגוי גדול, פירוש אין אתה עשוי ומוכן לגוי גדול שדרך מדרגות הסולם, הוא נשמת יצחק אי אפשר לבוא אם בארץ ולפיכך בארץ ואעשך לגוי גדול ואעשך גוי גדול אין כתיב אלא ואעשך לגוי ירצה אתקן אותך ואכין אותך שתהיה ראוי לגוי גדול, והנה ירד יעקב עם בניו, שאם לא כן לא היו עולים מתוך הקליפות, וע״ש ״אל תירא מרדה מצרימה ואנכי אעלך גם עלה״ אנכי כנ"א אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך, והענין כי ישראל עולם שהם הענפים בסבת השורש שהוא עמם ושכינה שירדה עמהם ובמקומו יתבאר יותר ב"ה (או״י זח"ד ר ב)