המספר שנים עשר (י״ב)
לשון הרמ״ק הקדוש בספרו הפרדס: י"ב שבטי ישראל הם מרכבה אל י״ב צורות עליונות אשר הם בספירות עצמם ע"י המציאיות כאשר נבאר ואל אותם הסב צורות עליונות נעלמות אמר כאן שהם שבטים ולשון שבטים פירש בספר הבהיר עצמו כאשר נבאר וכנגד אלו הצורות העליונות הי "ב בקר תחת הים שעשה שלמה וכן יעקב נטל "ב אבנים תחת מראשותיו ונעשו אחד שנתייחדו יחוד א' להיותם רומזים אל מקום היחוד כי אע"פ שהם "ב הכל א', וכנגדן "ב אותיות פשוטות, וכן "ב מזלות בעולם, וכן י"ב חדשים בשנה, וכן י"ב כחות בנפש, והם עולם שנה נפ"ש וסימנך עש"ן והר סיני עשן כולו
ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך (כח. יד)
וכאן פירש לו ענין דוגמת השבטים ואמר והיה זרעך כעפר "ב שבטים כענין "ב מרגליטין סבאן שהם עפר הארץ, י"ב פונים נגבה וכו' כענין י"ב בקר שהים עומד עליהם וזה בסוד היות יעקב ג"כ כולל "ב ענפין, והם "ב שבטים זכרים, אל י"ב שבמלכות, וע״ש ופרצת ימה, שלשה בסוד המלכות, וקדמה שלושה בסוד הת"ת, וצפונה שלושה בסוד הגבורה, ונגבה שלשה בסוד החסד, והם "ב הויות, וי״ב שבטים, וי״ב גבולי אלכסון, והכל סוד אחד וע' ענפים יוצאים מהם שהם סוד ע"ב שמות, והם ע' נפש היורדים עמו מצרימה, ענפים לי״ב שבטים, ומהם נתן התמצית לע' שרים, לע' אומות, והיינו ״ונברכו בך כל משפחות האדמה״ ״בך״ כי עיקר המקור אתה ובזרעך, בסוד הענפים, והם כזה ב"ך סוד כ"ב אותיות התורה ת"ת, ובזרעך "ב ענפים, וע' ענפי ענפים, ומפני שהם משפיעים חוץ אפילו לאומות, ומטעם זה נתפוצצו הענפים האלו חוצה בחטא אדם הראשון צריך אתה לצאת חוצה לקבץ אלו הסב נצוצות ממקום שהם מתפוצצים חוצה כדי שיהיה הקליפה נכנעת לפניהם ולכך צריך אתה לצאת כדי להולידם בחוץ מקום פזורם, ממושכנים בבית לבן, וכן אפרים ומנשה, שהם כראובן ושמעון, היה מולדם בחוץ, שהיו במקום יוסף ולוי כאשר יתבאר, ולזה היה כח בשבטים, להכניע כח הקליפות, עת אשר שלט האדם באדם לרע לו דאדם בליעל כדפירש בזוהר, ומתוך ע' אומות קבץ יעקב י"ב נצוצות אלו .
זוה"ק: ותנינן מה דחשיב ברנש ואסתלק ברעותיה כולא אשתכח קמי קב"ה ולא אתאביד מיניה תאנא בההוא ליליא דעאלת לאה לגבי דיעקב ויהבת ליה אינון סמנין דיהב יעקב לרחל סליק ברעותיה דאיהי רחל ושמיש שמושא בה וההיא טפה קדמיתא דיעקב הות דכתיב כחי וראשית אוני וסבר דאיהי רחל קב"ה דאיהי גלי עמיקתא ומסתרתא וידע מה בחשוכא סליק ההוא רעותא לאתריה ובכרותא דראובן אסתלק ליוסף מ"ט משום דברחל הות ההיא טפה קדמיתא דנפק מיעקב ובגין דהות דילה ההוא בכרותא ממש דראובן ירח לה יוסף ורחל ירתא ההוא דילה
רמ"ק: מטעם זה היתה הבכורה רפויה ביד ראובן, ובסבה קלה נאבדה ממנו ובאה אל מקומה, בחכמתו של הב"ה והנה סוד הבכורה הזאת היותה ב' עניינים הא' גשמי טפה גשמית ראשית אונו, הב' רוחניות, טוב כוונת יעקב, בשעת ההולדה להמשיך נשמה בכורה, משם והב"ה לא הסכים ברוחני עם יעקב אלא סליק ההיא רעותא לאתריה ואותה הנשמה ההגונה להמשיכה באותה המחשבה עמדה גנוזה עד יוסף, ולזה כשטעה ראובן פרחה בכורה, והלכה ונחה במקומה הראוי, וכיון שרחל מחלה על עלבונה, עכ"ז הב"ה שמר חלקה ולא נתן ללאה חלק רחל, שאין ראוי שיהיה רחל נפסדת כיון שכיוונה לטוב .
ונתנה לך גם את זאת כט כז
הנה לי״ב שבטים היו בשביה תחת ממשלת לבן הארמי, מפני שהיו נשמות מפוזרות מימי קדם, מחטא אדם הראשון, ואין הקליפה משלחת מה שתחת ידה, אם לא בתמורה, וזה סוד פדיון אח ביבום אשתו, שסוף סוף אשת אח אסורה, והתירה הכתוב מפני שאין קימה ביבום אשתו, שסוף סוף לנופל הזה תחת ממשלת החצונים אם לא ע"י חלק אשר לו, ולזה חלקו אסור זה, ויש כענין זה יהודה בתמר, ודוד מרות, וכל כיוצא בזה, ולא עוד אלא שתי פרידות עשוקות תחת יד החצונים, ואין דרך לצאת אם לא יפתח המקור שיבא אב, לוט, על שתי בנותיו, ויוליד שתי אומות טמאות, ומדרך אותם ההמשכות, יצאו לחוץ שתי נשמות אלו, מואב ועמון, ואח"כ ימשכו שם רות ונעמה, שאלו הם מחשבותיו של הב"ה שעמקו שגבו מאוד, ולכך לא היה כח ביעקב, לפדות "ב נשמות קדושות, מטה שלמה, מתחת ממשלת לבן הארמי, אם לא שיהיה ע"י שתי בנותיו, ולזה נשא שתי אחיות, דרך גלגוליו של הב"ה, אמנם סוף סוף נכנס אל תוך בטן החיה, והוציאם לחוץ מן הטומאה מבית לבן, והביאם לא"י, מיד החצוני תובע חלקו, ולכך ותקע כף ירך יעקב, ואתחליש חילא דיעקב, לא מצדו, שהוא לא נשאם, אלא צורך גבוה, אמנם מדת יעקב הת"ת ומדת בניו הם וכל בניך למודי ה' שהם נקראים בני ישראל, נצח והוד, ושם נגע, ופגם, מפני שנחלש כחו של יעקב, שלא היה יכול להולידם, אלא בדרך זה. (רמ״ק או"י זת"ו טז א)
